סיפורו המצמרר של ד"ר יאן קרסקי (אפריל 1914 – יולי 2000) הוא אבן דרך היסטורית. הוא היה לוחם מחתרת פולני שיצא כשליח למדינות המערב, כדי לזעוק את זוועות השואה.

והעולם שתק.

קרסקי נולד בלודז' בשם יאן קוזילבסקי – קרסקי היה הכינוי אותו קבל במחתרת ואימץ כשם רשמי אחרי המלחמה. הוא למד משפטים ודיפלומטיה בפולין, גרמניה, שווייץ ובריטניה והתקבל לשירות החוץ הפולני. עם פרוץ מלחמת העולם ה-II גוייס קרסקי לצבא הפולני ונפל בשבי ע"י הצבא האדום, ממנו הצליח לברוח ולהצטרף ל"ארמייה קריובה" – צבא המולדת – ארגון המחתרת הפולני שפעל לפי הוראות הממשלה הפולנית הגולה בלונדון. בקיאותו בשפות סייעה לו כשליח המעביר מסרים בין הממשלה הפולנית הגולה בלונדון לבין אנשי המחתרת בפולין ובמספר שליחויות בין צרפת, בריטניה הולנד ופולין.

ביוני 1940 נתפס יאן קרסקי בידי הגסטאפו ועבר עינויים בכלא בעיר נובי סונץ', ממנו נמלט במבצע חילוץ נועז של המחתרת הפולנית.

עם תחילת פינוי יהודי גטו ורשה למחנות ההשמדה בידי הגרמנים והשאיפה לחסל את הגטו כולו, לקראת סוף שנת 1942, הוברח קרסקי פעמיים לתוך הגטו, שם חבר אל מנהיגי הקהילה היהודית כשמטרתו הייתה לחוות באופן אישי את החיים בגטו ואת המתרחש ולחשוף לעולם את הזוועות אותן עוברים יהודי פולין.

בנובמבר 1942 נמלט קרסקי למערב והחל בפעולה של חשיפת זוועות השואה בפני העולם. כשליח של המחתרת הפולנית, מטרת נסיעתו הייתה לדווח על מצבה של פולין, ובזה שולבה זעקתה של הקהילה היהודית שהעבירה את מסר הכליון. הוא ערך פגישות עם שר החוץ הבריטי אנטוני אידן (בקשתו להיפגש עם צ'רצ'יל נדחתה) וביולי 1943 נפגש אישית עם הנשיא רוזוולט, לצד פגישות עם מנהיגים שונים בארה"ב כשהמסר העיקרי שלו היה :  "העם היהודי עומד בפני הכחדה".

אך דבר לא הושג בפגישות הללו. רבים מבין האנשים אותם פגש לא האמינו לסיפורים שפרס בפניהם או סברו כי הגזים או כי מדובר בתעמולה.

אחרי המלחמה נמנע מלשוב לפולין בגלל רדיפות הממשל הקומוניסטי את אנשי "צבא המולדת" והפך לאזרח ארה"ב שם החל לימודים אקדמיים ואף קבל דואר דוקטור בשנת 1952. במשך כמה עשרות שנים לימד נושאים הקשורים למזרח אירופה והפך לאחד המרצים הבולטים באוניברסיטת ג'ורג'טאון, וושינגטון. הוא נישא לפולה נירנסקי, יהודיה ניצולת שואה.

בשנת 1977 השתתף בסרט "שואה" של קלוד לנצמן.  בשנת 1944 סיפר קרסקי את סיפורו בספר שפירסם – "סיפורה של מדינה חשאית". ביוגרפיה שלו שנכתבה בידי החוקרים תומאס ווד וסטניסלב ינובסקי התפרסמה בשנת 1994 בשם "קרסקי – כיצד ניסה אדם אחד לעצור את השואה".

המקרה של קרסקי הוא יוצא דופן מבחינות רבות. בעוד שמצילים אחרים קיבלו את ההחלטה הקשה לצאת ממעגל העומדים מהצד, לשבור את השתיקה ולפעול, קרסקי הביא את הדילמה הזאת אל פתחם של מקבלי ההחלטות בעולם החופשי. הוא אמנם לא הצליח להציל אף יהודי אך מאמציו הבלתי נלאים, תוך סיכון חיים, לחשוף את מצבם של היהודים ומאוחר יותר לעורר את בנות הברית לפעולה להצלת מיליוני היהודים באירופה, הביאו את יד ושם להחלטה להעניק לו את התואר "חסיד אומות העולם".

בשנת 1982 קבל קרסקי מארגון יד ושם את התואר "חסיד אומות העולם" וכן, זכה ל"אזרחות כבוד" במדינת ישראל, כמה שנים מאוחר יותר.

ב-1989 עם נפילת הקומוניזם בפולין, זכה קרסקי ל"טיהור פוליטי" במולדתו כמו גם לעיטורי כבוד אזרחיים וצבאיים. בשנת 2012 העניק ברק אובמה, נשיא ארה"ב דאז, לקרסקי את מדליית החירות הנשיאותית, העיטור האזרחי הגגבוה ביותר במדינה.

יאן קרסקי הוא נפטר בוושינגטון בשנת 2000.

פסלים ואנדרטאות להנצחתו ניצבים ברחבי פולין, בערים שונות בישראל ובעולם, באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון ארה"ב, שם נכתב על האנדרטה לזכרו :

"יאן קרסקי (יאן קוזילבסקי) 1914 – 2000. שליח האומה הפולנית לממשלתם בגולה. שליח האומה היהודית לעולם. האיש אשר סיפר על השמדת העם היהודי, בעת שניתן היה עדיין לעצור אותה. חסיד אומות העולם, גיבור העם הפולני, פרופסור באוניברסיטת ג'ורג'טאון 1952 – 1992. איש אציל אשר הלך בינינו והפך אותנו לטובים יותר בעצם נוכחותו. איש צדק".