הזוג סטנסילב וזופיה בוצ'קובסקי החביאו בביתם שתי ילדות יהודיות שנותרו יתומות לאחר מות משפחותיהן, למרות סכנת החיים שהייתה כרוכה בכך. 

בשנת 1938, הועסק זוג אגרונומים פולנים בשם סטניסלב וזופיה בוצ'קובסקי באחוזת אציל פולני במחוז טרנופול, כמנהלי האחוזה.

משנת 1941 העסיקו בני הזוג במקום מכר יהודי והסתירו את משפחתו. בשנת 1943 הגיע דבר העניין לאזני הגרמנים הנאצים שהגיעו למקום והוציאו להורג את המשפחה המתחבאת –

משפחת שטיגליץ, למעט הבת הקטנה יאנקה שהסתתרה בשדות.

עם עזיבת הגרמנים, הסתירו סטניסלב ואשתו זופיה את יאנקה שטיגליץ בביתם. עם הזמן, חשדו בשכניהם האוקראינים וחששו כי ילשינו עליהם ולכן, עקרו משם לעיר לבוב יחד עם יאנקה,

אליה התייחסו כאל בתם שלהם.

במקביל, אספה זופיה בוצ'קובסקה אל ביתם ילדה יהודיה בת 5 אותה מצאה עומדת ביער, לצד קבוצת יהודים שהועבדה בחפירת בורות לגופות המתים הרבות,

בטרם מותם שלהם בירי אל אותו בור. היא הצליחה לשכנע ולשחד את מפקד הירי כי הילדה אינה יהודייה וכי היא מכירה אותה כבת שכנים נוצרים.

הילדה, חנה בראון, חיה עם בני הזוג בוצ'קובסקי כאשר בשנת 1946, איתרו אותה קרובי משפחה בישראל וביקשו לאמצה, אולם זופיה בוצ'קובסקה שיכנעה אותם כי לטובת הילדה, עדיף כי תישאר

בביתה המוכר, אצלם. היא השלימה את לימודיה ולאחריהם, עלתה לישראל עם בעלה.

יאנקה שטיגליץ נשארה בבית משפחת בוצ'קובסקי עד לשחרור לבוב בשנת 1944 ולאחר המלחמה, עלתה לישראל גם היא.

הילדות, ינקה שטיגליץ (חנה שמולביץ) הנקה פודושין (מרי ברון), נשארו בחיים הודות לטיפול המסור של בני זוג, שדאגו לכל צורכיהם, והסיתרו אותן במקומות שונים וכך, שמרו על חייהן.

בנוסף לטיפול המסור בשתי הילדות, סייעו בני הזוג ליהודים רבים נוספים בכך שיספקו להם מזון והיסתירו אותם בדירות מכריהם.

ב- 31 במאי 1966 הכיר יד ושם בזופיה בוצ'קובסקה ובסטניסלב בוצ'קובסקי כחסידי אומות העולם.

הסיפור והצילום הודות לאתר ארגון יד ושם