היא הייתה פעוטה בת שנתיים כשאמה, שאיבדה לשעה קלה את הקשר איתה, צפתה בה באימה רוקדת בין חבורת קצינים נאצים. 

היום היא חיה בגליל ורוקדת כדרך טיפול, בעצמה ובאחרים. 

רות שוורץ נולדה בשנת 1940 בגטו אוסטרוביץ'. אמה נכנסה להריון איתה זמן קצר לפני פלישת הנאצים לפולין. 

הוריה, גוטה גריפל קורנגולד והנריק איגנצי שוורץ, שמאחוריהם משפחות יהודיות אמידות, הסתתרו בנפרד זה מזו והיא ואמה חיו בגטו בשנתיים הראשונות לחייה. 

בשלב מסוים אמה קבלה עבודה מחוץ לגטו כמבשלת במסבאה ששירתה קציני אס אס בכירים. 

יום אחד, בהיותה טרודה בעבודת הבישול, נעלמה הילדה שנהגה לשחק בחצר האחורית של המסבאה, מעיניה של האם. 

כשגוטה גילתה את מקום הימצאה היא צפתה בה אחוזת אימה דרך זגוגית החלון – הפעוטה רקדה בשמחה במרכז רחבת הריקודים כשסביבה קציני אס אס מריעים. הפעוטה חמקה פנימה בעקבות ריחות התבשילים, המוזיקה והצחוק ובילתה בנעימים. 

באותו לילה גמלה בלבה של האם החלטה להצילה. 

השנה הייתה 1942 וגוטה קורנגולד מסרה אותה דרך חומת הגטו לידיו של אלוייז'י פלבה, קצין פולני שהיה מכר של בעלה וקבל הודעה מקרוב של משפחת שוורץ, להגיע אל פאתי הגטו ולסייע. 

האיש שהיה רווק ללא ילדים, הסתיר את רותי במעילו ומסר את הפעוטה להוריו שחיו בכפר סמוך שהיה פרו-נאצי. 

ההורים המבוגרים אימצו את הפעוטה, טענו שזו היא בתו הבלתי-חוקית של בנם וקראו לה אנטושקה. 

אנטושקה הוטבלה לנצרות והתייצבה בכנסיה עם משפחתה החדשה "הם היו אנשים טובים ומבחינתי, היו סבא וסבתא לכל דבר". 

כשגוטה קורנגולד, שהייתה היחידה ששרדה מכל בני המשפחה, חזרה לקחת אותה ב-1945, הילדה לא זיהתה אותה, כמובן. 

הוריה המאמצים מסרו אותה לאמה, שהמשיכה לקחת אותה לכנסיה כדרך לשמור ולו במעט, על חייה עד כה כמות שהכירה אותם.

אנטושקה הקדושה 

הכפר שנחשב לאוהד של הנאצים היה מטרה עבור בעלות הברית בעת השחרור. אך בניגוד לכפרים פרו-נאצים אחרים, איתם הצבא הסובייטי "סגר חשבון", כאן, אנשי הכפר שהציגו את אנטושקה הקטנה כילדה יהודיה שחסו על חייה (מכיוון שזהותה האמיתית כבר נודעה בשלב זה), ניצלו בזכות עובדה זו ונחסכה מהם אש בעלות הברית. 

בעקבות זאת, הם ייחסו לילדה הקטנה נס גדול, הכריזו עליה כקדושה ועל גבעה במרכז הכפר הציבו את "צלב אנטושקה הקדושה" אליו הם עולים אחת לשנה, להודות לה על הצלה זו.

כך קרה שילדה יהודיה שגדלה כנוצריה קתולית מגיל שנתיים ועד גיל חמש, הפכה לקדושה עבור כפר פולני שלם. 

בהמשך עלתה רותי שוורץ עם אמה לישראל והצטרפה לקיבוץ נגבה, כילדת חוץ ללא האם.

היום היא חיה בגליל, מטפלת בתנועה ופסיכותראפיה, הקימה את מרכז "לנוע" לתרפיה בתנועה ו"היום היא "רוקדת את סיפורה" אותו היא מעבירה הלאה לקבוצות קטנות של מבקרים. 

לאורך השנים היא אוספת מסמכים, צילומים ועדויות מוקלטות שיסייעו לה להרכיב את פאזל המצמרר של חייה שחלקים ממנו נחשפים בפניה כל הזמן.

כעבור שנים, הצליחה אמה לאתר את אלוייז'י פלבה – איש צנוע ובודד שלא הקים משפחה ולא רצה דבר בתמורה למעשה ההצלה שלו.

בשנת 1978 הביאה אותו לישראל לקבל את תואר חסידי אומות העולם. 

רות מספרת כי אמה נתנה לו כסף ובגדים וכשעזב, ראתה שהשאיר הכל מאחוריו – כל זה כשבכיס מעילו החזיק כל השנים את תמונתה של אנטושקה הקטנה. 

לכתבה על רות פרדס באתר מקור ראשון