שימה ניידברג הייתה ילדה יהודיה בוורשה. אחרי שאביה אברם משה ניידברג וגם שני אחיה נהרגו בידי הגרמנים הנאצים, אמה פרידה העבירה אותה אל מכרה בבירה הפולנית,

והניחה כי הודות למראה הארי שלה, טובים סיכוייה להינצל. זו הייתה הפעם האחרונה בה ראו השתיים זו את זו. 

בוורשה בילתה רק זמן קצר אצל אותה מכרה עד שנאלצה שוב לנדוד ולחפש לעצמה מחסה, כשהיא לגמרי לבדה. 

נודדת בין כנסיות, מבנים נטושים, שדות חיטה או פינות נסתרות ברחבי העיר, חיפשה לעצמה מזון ומקלט. רבים סייעו לה, אולם אף אחד לא היה מוכן להסתכן בהסתרה שלה בביתו.

השנה הייתה 1943 והעונש על הסתרת יהודי היה מוות. 

שימה מגיעה לאזור ססקה קמפה הוורשאית ושם מספר משפחות שמסייעות לה – משפחת תומאשבסקי, גוז'ינסקי, רכלסקי ואורלובסקי.

אם המשפחה האחרונה, מרתה אורלובסקה גם מקבלת את התואר חסידת אומות העולם, שנים לאחר מכן. האזור כולו הופך למרכז סיוע ליהודים. 

בין היתר, חי בססקה קמפה גם האדריכל שתכנן את השכונה, בודן לכרט – Boddan Lachert – אשר יחד עם אשתו אירנה, נהגו לארגן פגישות של המחתרת הפולנית נגד הנאצים

ולסייע לילדים יהודים.

בתום המלחמה, עלתה שימה ניידברג בת ה-13 לישראל ובנתה את חייה מחדש בקיבוץ גן שמואל.

בודן לכרט הפך לאדריכל חשוב ובעל שם וקיבל על עצמו לבנות מחדש את רובע מוראנוב (בו רוכזו יהודי ורשה ואשר נהרס כליל בימי המרד). 

לכרט האמין שהקרקע היא סוג של ארכיון והציע להשתמש בחלק מההריסות בעבודת הבנייה מחדש של בניינים מודרנים לתושבי העיר ששיקמו את חייהם. 

עוברות השנים ופעולות שונות מתחומי ההיסטוריה, המורשת והאמנות מתרחשות במקום: 

2015 – האמנית הטורקיה אסלי צאוסוגלו (Asli Cavusoglu) מקיימת שת"פ עם מוזיאון פולין להקמתו של אתר חפירה ארכיאולוגית בו מתגלים שלל פריטים המעידים על חיי המקום שאינם.

2021 – דיון בשם "אמנות הזיכרון" בבית ליבלינג ת"א בו שוחחו אמנים ואדריכלים מפולין ומישראל על אנדרטאות, עיצוב אורבני, והאופן בו תרבויות זוכרות ושוכחות את העבר.

הרצאה של סטודיו הארכיטקטורה הוורשאי צנטרלה סקרה את פועלו של האדריכל בודן לכרט ומביאה את העבר אל ימינו.

בצילום: ציור קיר בוורשה של האמנית הפולניה אנה קוז'ביל עם דמותו של בודן לכרט.