ב-2 באוגוסט 1944 החלו הגרמנים הנאצים לחסל את "המחנה הצועני" שהיה בגבולות אושוויץ-בירקנאו.

יום זה נקבע כיום הזיכרון השנתי להשמדתה של קהילת הצוענים (המכונים גם בני הרומא/הסינטי)

ההערכות הן כי בין 220 אלף לכחצי מליון בני אדם מבני קהילה זו נרצחו בתאי הגזים בימים אלה. 

בתקופת הרייך ה-3 נחשבו בני הרומא, המיעוט הגדול שחי בעיקר באירופה, כקבוצה אנטי-סוציאלית והשמדתם הפכה למדיניות

לצד השמדת היהודים באירופה.

השמדתם החלה כבר ב-1941. הם מתו בהמוניהם במרחבי השטחים הכבושים של פולין. אלפים רבים מהם הועברו אל השטחים הללו מגרמניה ונכלאו בגטו לודז'. 

מאוחר יותר נרצחו כולם במחנה חלמנו – מחנה ההשמדה הנאצי הראשון. 

האג'נדה של מנהיגי הרייך השלישי הייתה "לפתור את בעיית הצוענים" באמצעות כליאתם במחנות ריכוז. 

ב-1943, בהוראה של היינריך הימלר, הוקם המחנה הצועני בגבולות אושוויץ, אליו גורשו כל צועני אירופה – משפחות שלמות מגרמניה, אוסטריה, צ'כיה, צרפת, הולנד, יוגוסלביה, בלגיה, ברה"מ, ליטואניה והונגריה. 

הם חיו במחנות הללו בתנאים מחרידים – חלקם פשוט מתו בהם ממחלות ומחוסר טיפול. חלקם הפכו לקורבנות הניסויים של ד"ר יוזף מנגלה. 

ההערכה היא כי מחצית מקהילת הרומא של אירופה, הושמדה במהלך מלחה"ע ה-II בידי הגרמנים הנאצים. 

הצילום באדיבות מוזיאון פולין להיסטוריה של יהודי פולין. 

לטקסט הזיכרון הוירטואלי לזכר קהילת הרומא