בקיץ 1942, עם תחילת השילוחים מגטו ורשה, נכנס יאן שוב אל הגטו והצליח להוציא בשלום את אייזיק וייז'ביצקי וילדיו נוח ונחה. השלושה מצאו מקלט בדירה שהייתה בבעלות המשפחה. משם הועברו דרך מספר תחנות. במרץ 1943, הבריח יאן את המשפחה אל מקום מחבוא חדש שהוכן עבורם מבעוד מועד, כשאליהם הצטרף גם חבר של המשפחה, וולטר ציקרט (Walter Cykiert). חודש לאחר מכן ביקשו הגרמנים לחסל את הגטו ומרד גטו ורשה פרץ. במשך ששה שבועות צפו משפחת וייז'ביצקי, ציקירט ומציליהם, בדיכוי המרד. בית אחר בית הועלו בלהבות ושארית היהודים נשלחו אל מחנות המוות.

ולדיסלבה וילדיה המשיכו לטפל ביהודים המסתתרים, להקל על סבלם ולכלכל אותם, למרות המחסור הגדול ששרר תחת תנאי המלחמה. כך גם במהלך המרד הפולני בקיץ 1944.
לאחר דיכוי המרד באוקטובר 1944 הצטוו כל תושבי ורשה להתפנות ממנה, אבל יאן החליט להתנגד לזה ולהישאר במחבוא יחד עם חבריו היהודים. יחד המתינו והחזיקו מעמד עד לשחרור העיר ב-17 בינואר 1945.

לאחר המלחמה, נישאה ולדיסלבה לאייזיק וייז'ביצקי ויאן נשא לאשה את בתו, נחה וייז'ביצקה. לאחר זמן מה היגרו כולם לאוסטרליה.

ב-10 בפברואר 1983 הכיר יד ושם בולדיסלבה וייז'ביצקה-קונסטנסקה ובבנה, יאן קונסטנסקי, כחסידי אומות העולם.

הסיפור והצילומים באדיבות ארכיון יד ושם.