לרגל צאת גרסתו העברית של הספר "קנטאורים" מאת זוזנה גינצ'נקה, נקיים מפגש ספרותי פתוח לקהל.
האירוע שיתקיים ביום רביעי ה-26 במאי בשעה 19:00 בחסות בית אריאלה, יוקדש לספר שתורגם בידי צביקה שטרנפלד וערוך בידי תדאוש וולנסקי ויצא לאור לאחרונה בהוצאת אבן חושן.
המפגש יתקיים באופן מקוון במסגרת "מועדון הספר האירופאי" – יוזמת המכון הפולני ומוסדות תרבות נציגי מדינות אירופאיות בישראל.
האירוע ייערך בעברית
את המפגש ינחה העיתונאי והסופר בני מר ולצדו ישתתפו פרופ' שושנה רונן – חוקרת ספרות ומרצה באוניברסיטת ורשה – והמתרגם צביקה שטרנפלד.
קנטאורים מאת זוזנה גינצ’נקה (Zuzanna Ginczanka) הוא אסופה משיריה של גינצ’נקה, היוצרת המופלאה בעלת סיפור החיים המופלא לא פחות.
זוזנה גינצ’נקה נולדה בשם שרה פולינה גינצבורג ב־9 במרץ 1917 בקייב למשפחה יהודיה חילונית ממוצא רוסי.
חייה הקצרים ידעו אינסוף טלטלות כשמשפחתה נמלטה מקייב מאימי המהפכה הרוסית והתיישבה בעיר רובנו.
הוריה עזבו, כל אחד לדרכו, ואילו זוזנה הצעירה נותרה לחיות עם סבתה.
רובנו שבין שתי מלחמות העולם הייתה חלק מווהלין שבפולין, וכיום באוקראינה. בשנת 1921 הייתה עיירה שרובה יהודית
(המתוארת ב”סיפור על אהבה וחושך” של עמוס עוז”) וממנה יצאו לא מעט כותבים ויוצרים ידועים כמו דן בן אמוץ ומרק וישניצר.
חייה של גינצ’נקה ברובנו השפיעו מאד על התפתחותה כיוצרת. העיירה הייתה מסורתית מחד ומאידך שאפה בעקביות למודרניות.
היא נחשבה לעיר רב-תרבותית בה חיו יחד רוסים, אוקראינים, טטרים, ארמנים ופולנים. גם האוכלוסייה היהודית הייתה מגוונת –
חסידים, משכילים, ציונים, סוציאליסטים, יידישיסטים וחוקרי עברית והתקיימו בה חיי תרבות וחברה תוססים וסוערים.
גינצ’נקה השכילה להפיק תועלת משלל האפשרויות שעמדו בפניה בנעוריה.
כשהגיעה לתיכון בחרה ללכת לבית ספר שבו שפת ההוראה הייתה פולנית – בחירה שהשפיעה על צמיחתה כמשוררת.
בתקופת לימודיה הושפעה מהסיפורים והנובלות שכתבה אשת המנהל, אווה שלבורג זרמבינה. בשנת 1931, כשהיא בת 14,
פרסמה גינצ’נקה את שירה הראשון בעיתון בית הספר.
באותה תקופה התחילה להתכתב עם דמות ספרותית חשובה נוספת, המשורר היהודי פולני יוליאן טובים,
כששניהם חולקים את ההתמסרות לכתיבה בפולנית ולזהות הפולנית, למרות אי היכולת לברוח מתזכורות תכופות ליהדותה,
אשר הלכו ונעשו טעונות יותר ויותר.
מיד אחרי שסיימה תיכון בשנת 1935, גינצ’נקה עזבה לוורשה.
בעיר הגדולה הייתה גינצ’נקה מוקפת הערצה בשל כשרונה, חוכמתה ויופיה. את קובץ השירים הראשון שלה “על הקנטאורים”,
פרסמה בשנת 1936 כשהייתה רק בת 19.
אישיותה הכריזמטית של זוזנה הצעירה ועובדת היותה כה מבריקה ויפה הביאו ליצירת מיתוס “היהודייה היפהפייה”
או הכינוי “יוליאן טובים בחצאית” שהודבק לה – טובים, שהיה אז מהיוצרים הבולטים בשירה הפולנית, אף עמד בקשרי עט ידידותיים
ומקצועיים עם גינצ’נקה הצעירה, בה תמך כמנטור לעולם היצירה.
למרות חוסר זיקתה ליהדות, לפי עדויות, כינו אותה ידידיה בוורשה “כוכב ציון” ויופייה הייחודי היווה תזכורת מתמדת לשונות שלה.
כל זה בלט כשבמעגלים החברתיים של ורשה בשנות ה-30 היתה גינצ’נקה לא אחת האישה היחידה וגם היהודייה היחידה.
היו אלה זמנים מסוכנים ליהודייה בוורשה. האנטישמיות גברה וחבריה היהודים בכל פולין נפלו קורבן למעשי פגיעה או אלימות אנטישמיים.
גינצ’נקה המשיכה לבוא לבקר ברובנו אצל סבתה. שם שהתה כשפרצה מלחמת העולם ורובנו עברה תחת שלטון סובייטי.
כשנמלטה גינצ’נקה ללבוב הכבושה בידי הרוסים, וחיה במסתור, עדיין לא חדלה מן הכתיבה ואפילו עבדה כעורכת וכתבה כמה שירי
תעמולה סובייטיים. באותה תקופה כתבה את שירה “Non Omnis Moriar” (לא אמות כל כולי), שעתיד להיות שירה המפורסם ביותר.
למרות המאמצים להסתתר, נחשפה גינצ’נקה בידי סוכנת הבית בו גרה ונעצרה בידי הגסטפו בקרקוב בסתיו 1944.
היא הוצאה להורג מייד אחר כך, זמן קצר לפני סוף המלחמה, כשהיא בת 27.
שירה המפורסם, שנכתב בכתב יד על פיסת נייר מקומטת, הועבר לחבר שהצליח לשמור עליו במשך המלחמה ובתומה,
הגיע לידי המשורר יוליאן פשיבוש, שפרסם אותו בשנת 1946 במגזין “Odrodzene”.
בפולין שאחרי המלחמה, צינזר השלטון הקומוניסטי את שירתה של גינצ’נקה, אבל מאז חזרה פולין להיות דמוקרטיה,
בשנת 1991, יותר ויותר קוראים מגלים את המשוררת הייחודית. מוזיאון הספרות בוורשה הציג ב- 2016 תערוכה על חייה ויצירתה
והיא הפכה לדמות מרכזית בתאוריה הספרותית הפמיניסטית ובלימודי מגדר, בשל התנגדותה לנשיות המסורתית
והתעקשותה על יכולותיה הספרותיות בלי צורך באישור גברי. הקול שהשמיעה בשירה “לא אמות כל כולי”,
הוכיח עצמו כנבואה מצמררת. קול, אשר כנגד כל הסיכויים התעקש להישמע ואשר עד היום לא ניתן להשתיקו.
לכתבה שפורסמה לקראת האירוע בעיתון הארץ
מפגש ספרותי עם יוליה פיידורצ'וק 🗓
תחילת השלב השני של סדנת תרגום 🗓
